בעבר, חלוקת המשמורת לגבי הילדים הייתה מאוד ברורה: הילדים נשארו לגור עם האם, אלא אם כן מדובר במצבים חריגים שבהם האם נמצאה לא כשירה לגדלם- ואילו האבא היה מקבל הסדר שהות מסודר, לצד החובה לשלם מזונות עבור ילדיו.
כיום, אבות רבים דורשים ומקבלים את הזכות לשיווין לגבי ילדיהם. רבים מהם אינם מוכנים להסתפק בהסדר שהות, אלא רוצים לגדל את ילדיהם בצורה שווה, למרות הפרידה. בנוסף, ישנן תיאוריות פסיכולוגיות הטוענות כי ילד אשר מחלק את זמנו באופן שווה בין שני בתים, לומד לקבל את סוגיית הגירושין בצורה טובה יותר ופחות טראומטית.
משמורת משותפת מתייחסת לכך שימי השבוע מתחלקים שווה בשווה בין האם לאב, משמע הילד גר מספר ימים בשבוע עם אביו ומספר ימים עם אמו. על מנת שזה יקרה, צריכים להתקיים במקביל מספר תנאים: ראשית, ההורים צריכים לגור באותו אזור מגורים, על מנת לא לקרוע את הילד מהרגליו בכל העת ולטלטל אותו בין אזורים שונים.
שנית, שני הבתים צריכים להיות מתאימים לגידול ילד, עם מקום שבו הילד יוכל ללמוד, לשחק וכו'. נדרשת רמה לא מבוטלת של שיתוף פעולה בקרב ההורים. משמורת משותפת מבוססת על ההנחה כי הילד זקוק לשני הוריו בצורה שווה ולכן על ההורים עצמם להסכים עם כך ולהכיר בחשיבותו של ההורה האחר בחייו של הילד.
על ההורה שנדרש לשלם מזונות – להקפיד לשלם אותם כל חודש בחודשו כפי שקבע בית המשפט. לבסוף, גם רצונותיו של הילד נלקחים בחשבון ולכן המשמורת המשותפת צריכה להיות בראש מעייניו ורק אם הביע בכך רצון. אם כל התנאים הללו מתקיימים ופקיד הסעד שביקר את המשפחה היה עד לכך בעצמו- בית המשפט יוכל לקבוע משמורת משותפת עבור שני ההורים.
על אף שרוב הגרסאות הפסיכולוגיות מאמינות שמשמורת משותפת הוא צעד חיובי בחייו של הילד, ישנן דווקא גרסאות המאמינות כי אפשרות כזו תיצור בלבול ואולי אפילו משבר זהות בחייו של הילד.
פן נוסף שחשוב להתייחס אליו בעת קבלת המשמורת המשותפת הוא נושא המזונות. גם כאשר הוחלט לחלק את המשמורת באופן שווה, יידרש הבעל לשלם מזונות לאשתו. נשאלת השאלה- מדוע שישלם הבעל סכום זהה אם גם הוא נושא באופן שווה בנטל הכרוך בגידול הילדים? ובכן, בית המשפט התייחס לסוגיה החשובה הזו ולכן קבע כי דמי המזונות יופחתו במצב כזה בשיעור של 25% אחוזים, לטובת הבעל.