היבטים שונים על משמורת משותפת ומזונות.
אחד הנושאים המרכזיים בהליכי גירושין הוא עניין המשמורת של הילדים. עניין זה מהווה פעמים רבות נקודת מחלוקת בין צדדים בסיום ההליכים. מן הסתם, כל הורה, מעוניין להמשיך להיות הורה גם לאחר הליך הגירושין.
הליך הגירושין מורכב לא רק להורים אלא גם, ובעיקר, לילדים. בית אחד הופך לשני בתים. זוג הורים שלרוב היו יחד, כבר לא יחד. ארוחות משפחתיות כבר אינן כפי שבעבר וכו'.
חשוב מאוד להורים שלא לערב אתה ילדים בסכסוך. במצבים של עירוב הילדים, והאפשרות להכניס אותם לסכסוך, נגרמים לילדים נזקים משמעותיים, חלקם בלתי הפיכים.
משכך, חשוב שהילדים לא ייקחו חלק בהליך הגירושין. הם ילדים ולא הורים.
לכל הורה יש סמכות על הילדים מכח חוק האפוטרופסות. יחד עם זאת, עולה השאלה אצל מי נמצאים הילדים מרבית הזמן. האם הילדים נמצאים אצל ההורים מחצית מהזמן או שמא הילדים לרוב אצל אחד מהם ולאחר נתונים הסדרי שהות.
חזקת הגיל הרך, שמעוגנת בחוק, קובעת שילד עד גיל 6 שנים יהיה אם אימו, אלא אם יוכח אחרת. יחד עם זאת, ישנה רוח הנושבת בפסיקה וגם בהצעות שונות של ועדות לבצע שינוי בחזקה זו.
משמורת משותפת היא מצב שבו הילדים נמצאים הן אצל האב והן אצל האם. יש תנאים להוכחתה, ותמיד, טובתו של הקטין, היא זו שתכריע.
בית המשפט הגדיר תנאים ברורים לפיהם המשמרת המשותפת יכולה להתקיים:
מכאן נובע שמשמורת משותפת תינתן להורים שמאמינים בחשיבותה האידיאולוגית ומוכנים לעשות מה שצריך כדי לאפשר לילד לחיות בין שני בתים. משמרות משותפת לא תינתן להורים שמעוניינים להשתמש באפשרות הזו כקלף מיקוח ע"מ לשפר את תנאי הפרידה שלהם.
המונח "טובת הילד" הוא זה שיכריע בכל עניין ועניין של משמורת קטינים.
שאלה חשובה שצריך לדון בה כאשר נפלה ההחלטה לבצע משמורת משותפת, היא מה יהיה גובה המזונות שישלם האב לילדיו, שהרי במקרה זה גם הוא מתחלק שווה בשווה בנטל הגידול.